דנה

מי שמימן אותה היה הרמן.עו"ד מהמובילים בארץ.הייתה יפה כמו תמונה אנגלית של פורטריט עצמה.
שיער בלונד ועיניים כחולות חולמות. אביה זואולוג וחוקר טבע מראשוני המתיישבים במושבה החקלאית בעמק, רכש שלושים דונם אדמה וחלם להקים במרכזם אגם מלאכותי גדול שישא את שמה.בתו היחידה. עשרים וחמש שנה מאוחר יותר נסגר מעגל, כשעברה לגור בוילה של הרמן, עם גן טרופי ענק ובריכת שחיה חבויה בין עציו.

הרמן מבוגר ממנה בהרבה שנים איש שקט רציני מופנם הזכיר לה את אביה. נתן לה ביטחון כלכלי וכתף, אוזן קשבת ויעוץ .ואילו היא יכולה הייתה לעסוק במה שכינתה בגאווה רבה פסלים ממוחזרים לטובת איכות הסביבה.

פסול ועיצוב למדה לפני שנים רבות בנעוריה, ולנושא איכות הסביבה התחברה עם היווסדה של האגודה בעיר מגוריה, אשר בסופו של דבר תעמוד בראשה. זמנה התחלק בין פעולות התנדבות לטובת העמותה לאיכות הסביבה, לבין פסליה אותם יצרה מאיסוף חומרי פסולת.זמנה, גם הוקדש לשתי בנות מנישואין ראשונים, לארבעה נכדים דומים לה מבחינת גוון עורם ועיניהם הכחולות."נסיכי זהב" כינתה אותם.

בכל בוקר הייתה קופצת אל בריכת השחייה, שוחה כעשרים בריכות, אחר-כך מותחת את גופה הדקיק, ועולה לקומה העליונה לרחצה קלה ולהתרעננות. גופה הבהיר ועור פניה לא סבלו את השמש החזקה ולכן הקפידה לשחות ולהתעמל השכם בבוקר בטרם תיקוד על ראשה.

אותה שעה היה הרמן בן זוגה לחיים עדיין עצום עיניים. שלא כמוה לא מיהר לקום ממיטתו, שכן את פעולת השחייה והספורט שלו נהג לעשות מאוחר יותר עם שובו הביתה ממשרדו. גם בעניין המזון לא היה תמים דעים איתה, כיוון שדנה הכינה לעצמה סלטי בריאות למיניהם שכללו עשבים מן הגינה וכל מיני נבטים, שאיש כמוהו לא שמע עליהם. מספר פעמים ניסתה לשכנעו שכדאי לו לאכול מהם למען יאריכו ימיו על פני האדמה, אך הוא בשלו והיא בדרכה הטבעונית. בנוכחות אנשים לא אכלה דגים או בשר, האמינה בכל לבה שאסור להרוג בעלי חיים ולאכול את בשרם, אם כי מחזר אחד שלה ידע לספר, שראה אותה פעם אוכלת סטיק בשר לבן.

בינה לבין הרמן היו יחסים יפים. היא כיבדה אותו, העריכה את יושרו ומצפונו, והוא אהב אותה יותר מילדיו ומנכדיו. בביתם המיוחד נהגה לערוך ארוחות ערב לאנשי העמותה, ולאורחיו הרבים של בן זוגה שהגיעו לרוב מחו"ל. הקפידה על כל פרט ופרט, חדר האוכל היה צמוד לחדר האורחים, והיא מילאה אותו בסידורי פרחים, גם בנרות, שדלקו, האמינה שהדברים הללו יוצרים אווירה רכה, וחשובים לא פחות מהאוכל עצמו.על הצלחות הצבעוניות הניחה עלים ופרחים כחלק מן המנה, כל אלה הסגירו היטב את נפשה הרומנטית של יוצרת רגישה. אישיותה הקסימה את האנשים שזכו להכירה. מצד אחד הקרינה פשטות וחום, ומצד אחר היה בה משהו אצילי מרחף, מין פיה שברירית וענוגה. איש לא חשד בה שהיא יודעת לדאוג היטב ליחסי הציבור שלה. כפסלת אהבה לראות בביתה אנשי ממון, שגרירים ובעלי עמדה, אלה היו יכולים להתפעל ממעשי יצירתה ואף לרכוש אחדים במחירים שאפשרו לה ולבעלה מסעות תענוגות ברחבי העולם.

תמיד דברה בשקט, מעולם לא הרימה את קולה או התעצבנה על מישהו, חיוכה ורכותה כבשו לב. גם בגדיה לא ניקרו עיניים, לבושה בפשטות ובאיפוק יקי. למרות שיכלה להרשות לעצמה לקנות בגדים בחנויות יוקרה, העדיפה לרכוש פרטי לבוש ותכשיטים בחנויות יד שנייה. מודעת ליופייה, שקועה בעולמה, מרוחקת מעט המשיכה דנה בעיסוקיה. הרמן לא התערב בסדר יומה. הוא אהב את חברתה, את טיפולה בבית הגדול, והעריף עליה מתנות.הוא היה מוכן למלא כל גחמה שלה כמו זו האחרונה, כשביקשה לנסוע לאלסקה. היא רצתה לראות מקרוב את אריות הים מטפסים על הסלעים, לחוש את האוויר הצח ואת טוהר המים לפני שיכחדו ויזדהם העולם בו אנו חיים.

לדעתה העולם בו אנו חיים מזוהם לא רק מבחינה אקולוגית, כי אם גם מבחינת האנרגיות שלו. אנשים לא נעימים זה לזה צועקים, מקללים, לא עושים מספיק מצוות האחד לשני, ולכן לא פעם בשנה הייתה מוכנה לעזוב הכול, לצאת לאיזה אי או מקום מרוחק ולשקוע במדיטציות.

שנים רבות חי הרמן בנפרד מאשתו, היא לא הסכימה לתת לו גט, ועשתה לו לא מעט קשיים בחייו. דבר שלא הפריע לו לחיות באושר עם דנה שלו שהייתה כול דבר ההיפך מאשתו.

לעומתו דנה התגרשה מבעלה הראשון כחוק. היא הכירה אותו בנעוריה במושבה בה גדלה. לימים נפגשו שניהם בסמינר לאומנויות. הוא למד מוסיקה ואילו היא למדה אמנות. לא עברו ימים רבים והם נישאו. עד מהרה נולדו שתי בנות בזו אחר זו. בערבים היה הבעל עסוק בחזרות בתזמורת והיא נאלצה להישאר בבית לשמור על שתי הבנות. כשהיה חוזר מן החזרות ולאחר מכן מהופעות בכל רחבי הארץ הי תשוש,בעוד היא מצפה לתשומת לב ולמנת אהבה שנחסכה ממנה כל חייה מאז נפטר אביה והיא עוד רכה בשנים.

מידי פעם הייתה מתפרצת עליו בכעסים גדולים וטוענת כי הוא מזניח אותה, לא מתמסר מספיק לבנות, ואף מאוהב בתלמידותיו הצעירות. הייתה מבססת את טענותיה על פתקים ושירי אהבה שמצאה בכיסיו, כאשר פשפשה בהם בלכתו לישון. במקום לכעוס עליה היה בעלה פורץ בצחוק הבריטון שלו, מנסה להרגיעה."נסיכה שלי", אמר "את והבנות כל עולמי", אחר כך היה מתיישב לידה מכסה את כל גופה בנשיקות אוהבות, ובקולו החם העמוק משמיע לה אריה מתוך אופרה או שיר משירי הצבא האדום.

הרגישה כבולה מבלי יכולת לבטא את עצמה.סגורה בבית קשורה ללוח זמנים. מטופלת בשתי תינוקות.

יום הגיעה בעלה הביתה בשעות ערב מוקדמות שלא כמנהגו. ומצא אותה שקועה בליטופי נערה צעירה. בתחילה היה המום ולא תפס כיצד אשתו היפה הארוטית החשוקה מלטפת זוג שדיים מזדקרות של נערה שחומת עור. שהסתבר לו לאחר מכן כי הייתה השמרטפית של שתי בנותיו, בת חמש עשרה תלמידת הגימנסיה.

בצער רב גמלה בו החלטה קשה לעזוב את הבית. בלי אומר ודברים ארז מזוודת עור מרופטת עוד מתקופת שירותו הצבאי ביחידה נבחרת שהשאילו לו הוריו ואמר רק שתי מילים:"אני הולך". מאז חלפו שנים רבות מצבו הפיזי והנפשי התדרדר מאוד. דנה אסרה עליו לראות את הבנות. מידי פעם היה מתגנב

לבית- הספר בו למדו כדי להציץ בהן מרחוק. הוא מעולם לא הוזמן לימי הולדת שלהן או לכל אירוע משפחתי אחר. כמוסיקאי לא צלחה לו דרכו, ובקושי הוציא את לחמו משיעורי חליל שלימד מספר תלמידות.

יום אחד מצאוהו מוטל שיכור בתעלת ביוב קרוב לשפת הירקון. חבר משותף שלנו צלצל אלי בשעות מוקדמות של בוקר, הוא זיהה אותו על פי תעודת זהות מעוכה שמצא בכיס מכנסיו. הלכתי לבקרו במעון לחסרי בית. בלוריתו השחורה כיסתה את עיניו שהיו כבויות מצער ומבושה. שעה ארוכה ישבתי לצידו שומעת מפיו דברים קטועים. קטעי יומן אישי, כיבוש ירושלים, שיר. מפעם לפעם עלו דמעות בעיניו השחורות כעומד לבכות. ילד מגודל. לפתע הישיר אלי מבט ואמר בברור את המשפט:" היית יכולה להיות אשתי עם שתי ילדות שמשחקות על שטיח אדום, ומוסיקת באך מתנגנת ברקע, לולא אותה מכשפה בלונדינית שכישפה אותי בעיניה הכחולות".