ספרים
להתלבש להתפשט
2016
אהבה היא שיחתי
2009
״אהבה היא שיחתי״ עוסק במסע ארצי ורוחני כאחד. המסע הארצי עובר דרך נקודות זמן ומקום, כמו זיכרונות ילדות, חדר הילדות, המשחקים, תמונות בית שכבר איננו, ואף המחשבה שהתערפלה במשך השנים. הנפש בורחת אל מקומות הזויים, חסרי זמן ומקום. שם אין צעקה, הדברים נמדדים בהיבטים רוחניים, ללא טרוניות. מעין קבלה והשלמה שכלית מפוכחת, שכך היה צריך לקרות.
המסע הרוחני מפורר את אישיות המשוררת לדקויות של ברזל ואבן. אך המים הם הריכוך, הגורם הממתן. בשירתה זו בולטת ארוטיקה וחושניות נשית מובהקת היא מובעת באהבת גוף המתבטאים בתיאורי ידיים וגפיים רכים, לעומת אהבה רונית הנתפשת במילה שתפקידה לנצח את המוות.
רחוב הסבוראים 11
1997
״רחוב הסבוראים 11״ נכתב מתוך הבית שבו גרה המשוררת. על עטיפתו ציירה המשוררת את הבית האולטימטיבי של אדם וחוה וביניהם הכתובה המחייבת אותם לומר דברי שירה. לא רק זה לזו ,אלא להפיצה ביקום כולו. שירה היא תקשורת וגם מסר לחיבור בין אנשים. הבית הוא יסוד,המקום החשוב ביותר לאדם. ממנו יוצאים ואליו שבים. יוצאים גם לקהילה יותר גדולה, ולסביבה שבה אנו קיימים.
לא פלא הוא שאחד השערים בספר מוקדש לאזור הים התיכון. אין דומה אדם שגר בהר לאדם שגר ליד ים. הבעייתיות החברתית הקיומית של אזורנו על אוכלוסייתו הטעונה מוזכרים בשירים אלו, כמו גם הנופים המיוחדים, ומחויבותנו הציבורית להתרפקות על נוף האבות, להתהדר בהכנסת אורחים ולבצוע אבטיח נטול גרעיני שלום.
עטופת עשן
1992
״עטופת עשן״ עוסק במסע ארצי ורוחני כאחד. המסע הארצי עובר דרך נקודות זמן ומקום, כמו זיכרונות ילדות, חדר הילדות, המשחקים, תמונות בית שכבר איננו, ואף המחשבה שהתערפלה במשך השנים. הנפש בורחת אל מקומות הזויים, חסרי זמן ומקום. שם אין צעקה, הדברים נמדדים בהיבטים רוחניים, ללא טרוניות. מעין קבלה והשלמה שכלית מפוכחת, שכך היה צריך לקרות.
המסע הרוחני מפורר את אישיות המשוררת לדקויות של ברזל ואבן. אך המים הם הריכוך, הגורם הממתן. בשירתה זו בולטת ארוטיקה וחושניות נשית מובהקת היא מובעת באהבת גוף המתבטאים בתיאורי ידיים וגפיים רכים, לעומת אהבה רונית הנתפשת במילה שתפקידה לנצח את המוות.
יולדת צבעים
1987
״יולדת צבעים״ מבטא את תאוות השירה של המשוררת, תאווה היולדת צבעים, כפי שהם מתבטאים בתחום אמנותי אחר שלה:הציור. המראות בספר לקוחים מחיי יום יום של אישה, הקמה לקראת קשיי קיום ופרנסת הבית, גידול ילדים וחינוכם. אלא שבתוך אלה בא לה פתאום ללדת חלום. וחלום השירה הוא עולם הקסם שלה "המנגן חרובים תחת גופה", שהם בעצם מתת לקוראי השירה.
יום מקפל כסאו
1974
״יום מקפל כסאו״ נכתב בשפה פשוטה, לא סתומה, מתנסחת בחדות ובבהירות. אישית ואינטימית. השירים קצרים, עדינים, משקפים אמת אישית לירית, ובה מובעת אהבה בכל הצורות. אהבה לאדם, לאהוב, לילד, להורה, לטבע ולנוף,לאלוהים, למילה הכתובה והמדוברת. מעין תפילה אישית לכל הנשגב והיפה, שמעבר לחיי הקיום היומיומי. הספר מדבר בשפת האהבה, תוך התבוננות מפוכחת במתרחש סביב, שאינה משוללת מכאבים, מצער, מאכזבות.
